<h1>דרשות מהר"ח או"ז פר' ויצא סימן ה'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולת' ידיהם [תהלים קכ"ה], כגון ראובן שנ' [בראשית ל'] וילך ראובן בימי קציר חיטים וגו' שלא פשט ידו ליקח מן הגזל אלא דודאים שהם הפקר לכל. וגדול הגזל שאם יש לאדם קופה מליאה עבירות גזל מקטרג בראש כולם שנ' גבי דור המבול [שם ו'] כי מלאה הארץ חמס וגו' לא נתחייב עדיין דינם אלא בשביל חמס. ואם גזל אדם מחבירו ומתבייש להחזיר לו בפרהסיא אמרו רבותי' שאם הנגזל הלוה לו מעות יבליע כשיעור מה שגזל אע"פ שאינו יודע יצא או יניחם בכיס שלו בלא ידיעתו ויצא. ואם אדם גזל ממון (שלו) [ויש לו] משל עצמו כמו כן בשיכול להתפרנס ממנו קיימא לן כשמואל דמותר ליהנות ממנו, אבל אין לו עצמו כלום אסור. ואדם שגזל ויודע שגזל והיא בעין אסור להנות ממנה. ואדם אם נתן כליו להתכבס ונחלפו אצל הכובס אל יאמר אני מוליך את שלו והוא את שלי זה אסור, ומיהו אע"פ שבשל חבירו אסור מותר לאדם ליקח טלית של חבירו בב"ה ולהתעטף בו. ויש שאין מצריכין לברך והמברך לא הפסיד. וגזילה שייכה אפי' במלך אע"פ דדינא דמלכות דינא, היינו שמשוה מידותיו לכל בני המדינה, אבל לאחר אסור דגזילה דמלכותא גזילה ואם גזל המלך או מושל שלו בית מישראל אסור ישראל אחר ליקח ממנו. והכיס שלנו שאנו נותנין טסקא למלך או למושל שלו אפי' אם אין נותני' מבית שוה אלף זקוקי' אלא פשוט אחד אם מת ולא פרע עדיין טסקא אינו נחשב מוחזק אלא כראוי ואין הבכור נוטל בו פי שנים. וכן חובות שמלוין על השטרות אפי' ישראל מישראל נחשב ראוי ואין נוטל פי שנים. וגזל גוי אסור ולא מבעי גזל, אלא אפי' טעותו. ובזה יש חילוק היכא דמטעיהו ישראל ומבלבלו לגוי אסור, אבל היכא שטועה הגוי מעצמו מותר, אבל היכא שיש בו קידוש השם כגון שבא לביתו וחזר ואמ' שטעה אע"פ שטעה בעצמו אסור. ואמרו רבותי' שיזהרו ראשי הקהל שלא יטילו על אילו מחמת קרובת' ועל אילו מחמ' שינאת', דאם לא כן פוסל לעדות ולשבועה (כל) [כן] כתבו רבותי' בפי'. וזכות הצדיקי' מצלת על הממון ויגיעת' על הנפש ועל הממון כדדרשינ' בבר' רבא לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני [בראשית ל"א], הרי הצלת ממון. את עוניי ואת יגיע כפי ראה אלקי' ויוכח אמש ולבן בקש לעקור את הכל ומחמת יגיע כפיים ניצול. ויוכח אמש, שהקב"ה שולח חושך על הרשעים וכן במצרים [שמות י'] ויהי חושך אפילה וגו' ולכל בני ישראל היה אור וכן יהיה לעתיד שנ' [ישעיה ס'] כי הנה החושך יכסה וגו' כדשאל ההוא מינא לר' יהושע מתי תגאלו, א"ל בשעה שישלח חושך עליכם, הקפיד, א"ל מה אתה מקפיד פסוק הוא שנ' כי הנה החושך יכסה אדמה וערפל לאומים ועלייך יזרח (השמש) [השם] שיגאל את עמו ישראל בכבודו. ור' י"ש ב"ב אאא"ס.
<h2>דף קיט.</h2>
כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולת' ידיהם [תהלים קכ"ה], כגון ראובן שנ' [בראשית ל'] וילך ראובן בימי קציר חיטים וגו' שלא פשט ידו ליקח מן הגזל אלא דודאים שהם הפקר לכל. וגדול הגזל שאם יש לאדם קופה מליאה עבירות גזל מקטרג בראש כולם שנ' גבי דור המבול [שם ו'] כי מלאה הארץ חמס וגו' לא נתחייב עדיין דינם אלא בשביל חמס. ואם גזל אדם מחבירו ומתבייש להחזיר לו בפרהסיא אמרו רבותי' שאם הנגזל הלוה לו מעות יבליע כשיעור מה שגזל אע"פ שאינו יודע יצא או יניחם בכיס שלו בלא ידיעתו ויצא. ואם אדם גזל ממון (שלו) [ויש לו] משל עצמו כמו כן בשיכול להתפרנס ממנו קיימא לן כשמואל דמותר ליהנות ממנו, אבל אין לו עצמו כלום אסור. ואדם שגזל ויודע שגזל והיא בעין אסור להנות ממנה. ואדם אם נתן כליו להתכבס ונחלפו אצל הכובס אל יאמר אני מוליך את שלו והוא את שלי זה אסור, ומיהו אע"פ שבשל חבירו אסור מותר לאדם ליקח טלית של חבירו בב"ה ולהתעטף בו. ויש שאין מצריכין לברך והמברך לא הפסיד. וגזילה שייכה אפי' במלך אע"פ דדינא דמלכות דינא, היינו שמשוה מידותיו לכל בני המדינה, אבל לאחר אסור דגזילה דמלכותא גזילה ואם גזל המלך או מושל שלו בית מישראל אסור ישראל אחר ליקח ממנו. והכיס שלנו שאנו נותנין טסקא למלך או למושל שלו אפי' אם אין נותני' מבית שוה אלף זקוקי' אלא פשוט אחד אם מת ולא פרע עדיין טסקא אינו נחשב מוחזק אלא כראוי ואין הבכור נוטל בו פי שנים. וכן חובות שמלוין על השטרות אפי' ישראל מישראל נחשב ראוי ואין נוטל פי שנים. וגזל גוי אסור ולא מבעי גזל, אלא אפי' טעותו. ובזה יש חילוק היכא דמטעיהו ישראל ומבלבלו לגוי אסור, אבל היכא שטועה הגוי מעצמו מותר, אבל היכא שיש בו קידוש השם כגון שבא לביתו וחזר ואמ' שטעה אע"פ שטעה בעצמו אסור. ואמרו רבותי' שיזהרו ראשי הקהל שלא יטילו על אילו מחמת קרובת' ועל אילו מחמ' שינאת', דאם לא כן פוסל לעדות ולשבועה (כל) [כן] כתבו רבותי' בפי'. וזכות הצדיקי' מצלת על הממון ויגיעת' על הנפש ועל הממון כדדרשינ' בבר' רבא לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני [בראשית ל"א], הרי הצלת ממון. את עוניי ואת יגיע כפי ראה אלקי' ויוכח אמש ולבן בקש לעקור את הכל ומחמת יגיע כפיים ניצול. ויוכח אמש, שהקב"ה שולח חושך על הרשעים וכן במצרים [שמות י'] ויהי חושך אפילה וגו' ולכל בני ישראל היה אור וכן יהיה לעתיד שנ' [ישעיה ס'] כי הנה החושך יכסה וגו' כדשאל ההוא מינא לר' יהושע מתי תגאלו, א"ל בשעה שישלח חושך עליכם, הקפיד, א"ל מה אתה מקפיד פסוק הוא שנ' כי הנה החושך יכסה אדמה וערפל לאומים ועלייך יזרח (השמש) [השם] שיגאל את עמו ישראל בכבודו. ור' י"ש ב"ב אאא"ס.
